פסק-דין בתיק עע"ם 11061/04

השופט א' רובינשטיין:

           ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים (השופטת ב' גילאור, סגנית נשיא), מיום 1.11.2004, בעת"ם 2152/04, אשר ביטל תנאי שקבעה הועדה המחוזית לתכנית מפורטת  בקרית אתא.

א.        השאלה שבמחלוקת

           האם ועדה מחוזית מוסמכת היתה לקבוע תנאי בתכנית, לאחר שלב ההפקדה?

ב.        המסגרת העובדתית והרקע

           (1)    המשיבה 1, עיריית קרית אתא (העירייה), יזמה את התכנית המפורטת כ/150/ח, תכנית שמטרתה הסדרת התכנון והפיתוח של שכונות המרכז בקרית אתא, במטרה לחדש את פני העיר על-ידי הגדלת זכויות הבניה, תיאום מערך הנגישות התחבורתי, מבני ציבור וקביעת עקרונות בינוי לפי ייעוד הקרקע (התכנית).

           (2)    המשיבה 2, הועדה המקומית לתכנון ובניה קרית אתא (הועדה המקומית), דנה בתכנית בישיבה מיום 4.9.1998, והחליטה להמליץ להפקיד את התכנית בתנאים; להמליץ - שכן התכנית מצויה בסמכותה של המערערת, הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה (הועדה המחוזית), מאחר שהיא כוללת במסגרתה שינויי ייעוד ביחס למספר חלקות.

           (3)    ועדת המשנה לתכניות של הועדה המחוזית החליטה להפקיד את התכנית בתנאים. התכנית פורסמה להפקדה והוגשו לגביה מספר התנגדויות. לאחר דיון בהתנגדויות, החליטה הועדה המחוזית ביום 2.3.2004 לאשר את התכנית בתנאים.

           (4)    אחד התנאים - שלא נכלל בתכנית המופקדת - נקבע בסעיף 2.1 להחלטה ועל-פיו "חלקה 27 בגוש 11015 מרח' התבור ועד גבול התכנית ייועד לשטח ציבורי פתוח". באשר לתנאי זה, ורק ביחס לחלקה 27 (החלקה), הגישה העירייה עתירה מינהלית לבית-המשפט קמא, ביום 9.5.2004, בטענה כי ההחלטה הנוגעת לחלקה זו היא שרירותית. לטענת העירייה, משמעו של התנאי הוא דחיית התכנית ביחס לחלקה בשלב הסופי של אישורה, לאחר שכבר ניתן אישור להפקדה, דבר ההפקדה פורסם והוגשו התנגדויות; נטען, כי הדבר עלה לראשונה במסגרת החלטה שנתנה הועדה המחוזית לאישור התכנית, ללא הנמקה ושלא מכוח התנגדות כלשהי. הועדה המחוזית טענה מנגד, כי התנאי נקבע עקב עמדתו של האדריכל דוד לב במסגרת הדיון בהתנגדויות. כן טענה כי יש למחוק את העתירה על הסף, לאחר שהמשיבות לא הגישו ערר בזכות על ההחלטה בפני המועצה הארצית.

           (5)    במסגרת הדיון בבית המשפט קמא, הסכימו הצדדים לקיים ישיבה נוספת בועדה המחוזית, על-מנת לבחון עמדתו של האדריכל דוד לב לתכנית (נוכח דברים שאמר במסגרת הדיון בהתנגדות). האדריכל לב נשמע בועדת המשנה להתנגדויות בועדה המחוזית (להלן נידרש לדבריו ולמעמדם) ביום 13.7.04; בהמשך, ביום 20.7.2004, החליטה הועדה המחוזית, בין היתר, כי: "לאחר הערכה מחודשת של הנסיבות התכנוניות...עמדת הועדה היא כי קיימים שיקולים תכנוניים כבדי משקל שלא לאפשר את שינוי הייעוד המבוקש בחלקה 27 לאזור מגורים. יש לציין כי הייעוד הנוכחי המאושר של החלקה הנו שצ"פ (שטח ציבורי פתוח), כך שמשמעות ההחלטה הינה שמירה על המצב התכנוני הקיים בנקודה זו".

ג.        פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי

             (1)      בית המשפט דחה את טענת המערערת, שלא ראוי לדון בעתירה טרם הדיון בערר בזכות שהוגש על-ידי המשיבות במועצה הארצית. לשיטת בית המשפט, בוחנת המועצה הארצית את החלטת הועדה המחוזית כגוף מתכנן עליון; אפילו הגישו המשיבות ערר בזכות למועצה הארצית, עשו זאת למען הזהירות, למקרה שבית-המשפט לעניינים מינהליים ידחה את העתירה שעניינה בחינת תקינותו של ההליך המינהלי. אציין כבר כאן, כי בדיון בפנינו הודיעו המשיבות כי מוותרות הן על עררן במועצה הארצית.

             (2)      בהכנתה של תכנית כרוכים שלבים אחדים - הכנת התכנית, הפקדת התכנית ואישורה. לנוכח חשיבותו של שלב ההפקדה, שהוא בחינת קפיצת מדרגה בהליך התכנון, הוגבלה סמכותו של המוסד המתכנן לשנות את החלטתו כפי שנתקבלה בשלב ההפקדה. נפסק, כי חייבים להיות טעמים כבדי משקל ונסיבות מיוחדות כדי לשנות, מיוזמת הועדה המחוזית, את התכנית או תנאיה, בשלב האישור הסופי ואחרי שכבר ניתן אישור להפקדתה.

             (3)      בית-המשפט קמא שוכנע, כי לא נשתנו הנסיבות שהצדיקו את התנאי שנקבע לגבי חלקה 27, ואין איפוא נימוקים המצדיקים הערכה מחודשת של הנתונים שעמדו לרשות הועדה המחוזית שעה שאישרה את התכנית להפקדה, וגם אחרי שמיעת ההתנגדויות. החלטת הועדה המחוזית מיום 2.3.2004 ניתנה לשיטתן ללא הנמקה, ללא תימוכין ואף תוך התעלמות ממהלך הטיפול על-ידיה בתכנית עד אז; ממועד קבלת ההחלטה על הפקדת התכנית ועד למתן ההחלטה על אישור התכנית בתנאים, לא השתנה דבר ביחס לחלקה או לסביבתה.

           (4)    בית המשפט קבע, כי הועדה המחוזית טיפלה בתכנית ונתבקשה לדון בה רק עקב העובדה שהתכנית כללה שינוי ייעוד. משנתקבלה ההחלטה על הפקדת התכנית, לא היתה התנגדות לגבי שינוי ייעוד החלקה, ובהיעדר התנגדות, אין תימוכין והסבר להחלטת הועדה המחוזית לקבוע את התנאי ביחס לחלקה 27.

           (5)    לשיטת בית המשפט, רק משהוגשה העתירה, ניתן בדברי התגובה הסבר כאילו נקבע התנאי עקב עמדתו של האדריכל לב; אך מפרוטוקול הדיון בהתנגדויות נראה שהאדריכל לב רק שאל שאלות. מדבריו עולה כי חלקה 27 לא הטרידה אותו באופן ממשי, וכי הסתמכות הועדה המחוזית על דבריו להצדקת ההחלטה מיום 2.3.2004 דרשה הבהרה, כפי שאמנם סוכם בין הצדדים במסגרת הדיון המקדמי בעתירה.

             (6)      בית-המשפט קמא קבע, כי נפלו פגמים גם בהתנהלות הועדה המחוזית, בהחלטתה המחודשת מיום 20.7.2004 לאור הדיון שנערך בעקבות החלטת בית המשפט. מטרת הדיון היתה לברר עם האדריכל לב האם התכוון בדבריו בישיבה מיום 23.9.2003 לכך שחלקה 27 תיועד לשטח ציבורי פתוח. בישיבה מיום 13.7.2004 הסביר האדריכל לב כי התנגדותו התייחסה לנושא הצפיפות  בשכונות המרכז ובמיוחד על דרכי התנועה והגישה. לעמדתו, אין לחלקה 27 חשיבות כשטח ציבורי פתוח, כי יש מסביבה שטחים רבים כאלה, היא מצויה בגבול העיר ומעבר לה שדות ירוקים. משכך, כל שנדרש היה להביא את הפרוטוקול שנערך לעיונו של בית-המשפט קמא, ונראה כי כל שפורט בהחלטה - נועד לשפר ולמקד את מעמדה של החלטת הועדה המחוזית נשוא העתירה.

           (7)    נקבע, כי החלטת הועדה המחוזית מיום 2.3.2004, והחלטתה המחודשת מיום 20.7.2004, ניתנו בחריגה מסמכותה. התנהגות הועדה המחוזית, מעלה שאלה האם אמנם נבחנה התכנית ביסודיות ובמקצועיות הנדרשת ממנה; נראה - לשיטת בית המשפט קמא - שהועדה המחוזית נקטה ב"יד קלה" לשינוי גישתה העקרונית, כפי שמצאה ביטוי בשלבים הקודמים של התכנית.

           (8)    בית-המשפט קמא ביטל איפוא את התנאי הקובע כי חלקה 27 מרח' התבור ועד גבול התכנית תיועד לשטח ציבורי פתוח.